כשהלב פועם בחוזקה / שלי וינשטין- לגין

שלי וינשטין-לגין נולדה ב-1925 בעיר צופוט, אך מרבית ילדותה עברה עליה בבית סבה שבליטא, בעיירה אלסיאד. למדה בערים טֶלְז ו-וִילקוֹמִיר ובעת מלחמת העולם השנייה נקלעה לעיר שְוֶולִי. עם יהודי עיר זו עשתה כשלוש שנים בגיטו;עמם הגיעה למחנה הריכוז שטוטהוף ומשם – למחנות עבודה בפולין. עם התקרבות הרוסים לפולין הוצעדו עובדי הכפייה במסע רגלי בחזרה לשטוטהוף. ממסע אימים זה ברחה, יחד עם אחותה – פירה. שתיהן נדדו דרך כפרים פולניים עד לוורשה במשך מספר שבועות, כשהן מעמידות פני ליטאיות. ספר זה מוקדש לפרק הזמן של נדודים אלה. עם תום המלחמה עלתה ארצה והצטרפה לקיבוץ נצר-סירני. למדה הוראה בסמינר גבעת השלושה,מקרא וספרות באוניברסיטה העברית ומתמטיקה באוניברסיטת תל אביב ועוסקת בהוראה. בשנת 1964 עברה עם משפחתה לנתניה. נשואה, אם לשתי בנות וסבתא לחמישה נכדים.