כנפיים חרוכות / מאיר קגל

בסמיכות זמנים לסיום כתיבת ספרו, אושפז המחבר בבית חולים. על ערש דווי אמר שהוא שמח על כך שסיים את העבודה שהשקיע בה את מיטב רוחו ומאמציו בשנים האחרונות. מאיר קגל, אדם נעים הליכות וריב אופקים, נפטר בחוליו. בשר מבשרה של התנועה היה. סיפור-עדותו מימי מלחמת –העולם השנייה מובא בצורת סיפור המסופר על-ידי גיבורו, מארק, בגוף שלישי, אף שמדובר בעדות אישית אותנטית. מארק אינו אלא בן דמותו של מאיר עצמו. ייתכן שמידת הענווה גרמה לכך, ושמא החשיפה – דרך עלם בנשים בתקופת העיצוב, בדילמות המוסריות שעמד בפניהן בסיטואציות הקשות שנקלע אליהן. זוהי עדות הכתובה ביד רגישה, תעודה של אדם שהתבגרותו זימנה אותו למצבים שרק חיי פליטות בברית-המועצות זימנו כמותם.