ימינו היו לילות / פנינה גרינשפן

לוחמת האי"ל בגיטו ורשה

פנינה גרינשפן נולדה בעיירה נובי-דבור הסמוכה לווארשה. בת-זקונים אהובה ומפונקת להוריה, שביתם פתוח לרבים, בית שספוג היה אוירה ציונית וחברתית ואשר רישומה של אוירה זאת חזק בפנינה עד היום. עם פרוץ המלחמה ניטלטלה יחד עם כל בני משפחתה לווארשה; הייתה עֵדה למוראי הגטו ונתקבלה במרוצת הימים כעובדת בשופ של האחים לנדאו. כאן מצאה את דרכה אל שורות הארגון היהודי הלוחם, ויחד עמה זישא אחיה ויוסף ליטמן בן-דודה. בימי ההתקוממות של מרד אפריל נמנית פנינה עם הלוחמים העומדים במאבק עקשני נגד הגרמנים ולימים עם החומקים דרך תעלות –הביוב אל מחוץ לגטו הבוער וההרוס. תחנות התלאה והסיכוי היו מעתה יערות וישקוב הפרטיזאניים, על מצוקותיהם הרבות ותקוותיהם המעטות. מקץ חדשים ארוכים של שהִיָה ביערות מגיעה פנינה שוב לווארשה ונקלעת אל בלהות המרד הפולני, נאסרת על ידי הארמיה קראיובה ועומדת בחקירות מתישות ובסכנת-נפשות, ממנה נחלצה ביד המקרה והנס. עם תבוסת הגרמנים נפגשת היא בווארשה עם שהשרידים המעטים חברי הארגון היהודי הלוחם המהווים עתה כעין משפחה אחת, לאחר שכל בני משפחתה ניספו. בין חבריה הלוחמים, שרידי הארגון, גם ידידה הקרוב מימי היער חיים גרינשפן-פרימר, עמו יוצאת היא בנתיבי הבריחה- וההעפלה. ב 1945 מתגשם חלומם והם זוכים להגיע לארץ, בה הקימו את ביתם. כאן נולדו ילדיהם וחיים ז"ל זכה לפרסם את פרקי זיכרונותיו בספר העדות "מן הדלקה ההיא".