"כאן התחילה ילדותי"
גורלם של הילדים עם סיום המלחמה ולאחריה
מוזיאון "יד לילד" בלוחמי הגטאות מוקדש לסיפור גורלם של הילדים היהודיים בתקופת מלחמת העולם השנייה. התערוכה החדשה בחלל התערוכות המתחלפות משלימה את הביוגרפיה הקולקטיבית ועוסקת בגורלם של הילדים עם סיום המלחמה ולאחריה: ילדים שאיבדו את הוריהם ואת ביתם; שאיבדו במלחמה ערכי מוסר והם מתקשים לחזור לחיים נורמאליים; ילדים שחיו בזהות שאולה אצל משפחות נוצריות ובמנזרים, ילדים אשר התקשו לחזור אל זהותם היהודית וסוגיות נוספות המעמיקות את ההבנה שהשחרור לא היה סופו של מאבק ההישרדות. הבחירה בנושא זה נועדה להאיר היבטים אנושיים והיסטוריים נוספים שעיצבו את גורלם של הילדים ואינם זוכים לתשומת לב מספקת בתהליכים חינוכיים העוסקים בזיכרון השואה.
בנושא הראשון "ללא בית" באמצעות התערוכה עולות דילמות של ילדים שאיבדו את הוריהם, ניסיונות של ילדים לחזור לביתם שחרב; חבורות רחוב שנאבקות על קיומן הפיזי, שאיבדו במלחמה ערכי מוסר ומתקשים לחזור לחיים נורמאליים באין בית משפחה או קרוב כלשהו; ילדים שחיו בזהות שאולה אצל משפחות נוצריות ובמנזרים וקשיי התמודדותם עם החזרה ליהדות; ילדים בחיפוש אחרי שארי משפחה ועוד סוגיות נוספות שמעמיקות ופותחות הבנה עמוקה יותר אל הקשיים ודרכי ההתמודדות של הילדים, שבעבורם השחרור לא היה סופו של מאבק ההישרדות.
הנושא השני "בחזרה לחיים" לצד בעיות אלה עולה ההתגייסות המופלאה של חברי תנועות הנוער ששרדו את השואה ובחרו להישאר באירופה כדי לתמוך בילדים, תרומתם של השליחים מא"י, אנשי ארגון "הבריחה" , שלקחו חלק באיסוף ובהברחת הילדים לאזורים שהגדילו את סיכוייהם לעלות לארץ. ויחידי סגולה שהתגייסו לשקם את הילדים ולהחזירם לחיים נורמאלים למען יוכלו להמשיך בחייהם ולאפשר להם לבנות עתיד מבטיח מלא תקווה.
ה"בית" במשמעותו העמוקה הוא הרעיון המנחה של התערוכה והוא מופיע לאורכה בשלושה היבטים, שהם שלושת חלקיה של התערוכה: אבדן הבית, בניית הבית הזמני "המשקם" – בבתי הילדים שהוקמו לאחר המלחמה והנדודים בדרך לעתיד מבטיח ומלא תקווה בבית שבארץ המובטחת – ארץ ישראל.
מטרת ההיכרות עם פרק זה בחייהם היא לחשוף את הדילמות של הילדים ושל המחנכים ולהעלות על נס את התגייסות ניצולי השואה ושליחי ארץ ישראל להחזיר לילדים הללו את ילדותם האבודה, לשקם את חייהם ולנטוע בלבם תקווה לעתיד טוב יותר.