פייסבוק
  • מבנה המוזיאון
  • פרטיזנים וחלוצים
  • אמפי
  • בית עדות
  • חדר ורשה
  • המוזיאון מראה כללי
תרמו לנו
ניוזלטר
ארועים
שמאל עליון גוול
גדול תחתון
הפעילות בסיוע ועידת התביעות

תערוכה חדשה: אלכסנדר רוזנברגר (2013-1927) – "קווי מסע, 1945-1944"

באולם "יזכור" תוצג התערוכה "קווי מסע, 1945-1944" - ציורים של אלכסנדר רוזנברגר המתארים את מסע הישרדותו בשואה.

בין השנים 2006-2004, כשהוא כבר בגמלאות, יצר רוזנברגר סדרת ציורים הקשורה במקומות ובאירועים שעבר בשנה האחרונה של המלחמה: הגירוש מנובי סאד עיר הולדתו, שילוח למחנות שונים ולבסוף בריחה וחזרה לביתו.
הציורים צוירו בצבעי מים, דיו ועיפרון על גבי דפי מחברת; בחלקם בולטת צבעוניות עזה של פלטת הצבעים ובחלקם בולטים קווי הרישום וגווני השחור והאפור. הציורים מלווים בקטעי סיפורים שתומללו מתוך עדות מוקלטת של אלכסנדר רוזנברגר. לצופה תינתן הזדמנות להיחשף לציורים ולסיפורים שהם בבחינת עדות לזיכרונות משם.

אלכסנדר רוזנברגר נולד בשנת 1927 בעיר נובי סאד (Novi Sad), סרביה, יוגוסלביה דאז. הוריו היו אוסקר רוזנברגר וארנה-אסתר, לבית פיש. אלכסנדר למד בבית הספר היהודי בעיר והיה חבר בתנועת "השומר הצעיר".

גרמניה הנאצית ובעלות בריתה כבשו את יוגוסלביה באפריל 1941. אזור נובי סאד סופח להונגריה.
בינואר 1942 היה אלכסנדר עד לרצח יהודים במהלך ה"ראציה" (הסריקה) שערכו חיילים ושוטרים הונגרים בעיר. שכניו נרצחו מתחת לביתו ובני משפחתו של אביו – על גדות הדנובה.

באפריל 1944 הועברו בני משפחת רוזנברגר ויהודים נוספים מהעיר למחנה בעיר באיה (Baja), בגבול עם הונגריה. משם נשלחו אלכסנדר ואמו למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. עם הגיעם הופרדו זה מזה. זו הייתה הפעם האחרונה שאלכסנדר ראה את אמו. היא נרצחה בתאי הגזים.
אלכסנדר ואסירים נוספים נשלחו ל"מחנה הצוענים", אגף במחנה בירקנאו. משם הועברו למחנה הריכוז בוכנוולד בגרמניה ולאחר מכן – למחנה עבודת כפייה בכפר גליינה (Gleina). אלכסנדר הועסק בבית החרושת לדלק "בראבג" (Brabag). חבריו, שעבדו במרפאת המחנה, דאגו לו לאוכל ובהמשך הצליחו לשבצו לעבודה בטוחה יותר – העמסת גוויות על משאית והובלתן אל מחוץ למחנה.
בדצמבר 1944 נסגר המחנה בגליינה, ואלכסנדר הועבר עם יתר האסירים למחנה עבודת כפייה בכפר ריימסדורף (Rehmsdorf). הוטל עליו לסייע בטיפול באסירים פצועים וגוססים. בסוף פברואר 1945 הועבר לעבודה בבית חרושת.
באפריל 1945, עם התקרבות כוחות בעלות הברית, התכוונו הנאצים להעביר את שארית האסירים לגטו טרזינשטט (טרזין).
במהלך הנסיעה הופצצה הרכבת ואלכסנדר הצליח לברוח. הוא הגיע לעיר קמניץ (Kemnitz). בשל מצבו הגופני הירוד אושפז בבית חולים מאולתר. מספר ימים אחר כך, עם כניסת "הצבא האדום", פונה המקום. אלכסנדר, שהתאושש בינתיים, הצטרף לקבוצה של שבויי מלחמה יוגוסלבים שחזרו למולדתם.
הוא הגיע לביתו בנובי סאד והתאחד עם אביו, ששרד את המלחמה בחזית המזרחית. אלכסנדר השלים את לימודי הבגרות שלו והחל ללמוד רפואה באוניברסיטת בלגרד.

ביוני 1949 עלו אלכסנדר ואביו ארצה, שרידים אחרונים ממשפחתם. בישראל המשיך אלכסנדר את לימודי הרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1953 סיים את לימודיו. שירת כרופא צבאי בחיל האוויר. היה רופא בבית החולים רמב"ם בחיפה ומנהל המחלקה הרדיולוגית שם, פרופסור בבית הספר לרפואה של הטכניון ונשיא איגודי הרדיולוגים הישראלי והאירופאי.

ב-1954 התחתן עם ורה-חווה, לבית וייס, ניצולת שואה שהכיר במהלך לימודיו בבלגרד. ורה הייתה אחות מוסמכת ועבדה שנים רבות עם אלכסנדר בבית החולים רמב"ם.
ורה נפטרה ב-2012.

ב-2013, בגיל 86, נפטר אלכסנדר רוזנברגר והותיר אחריו שני ילדים ושישה נכדים, כולם חיים בישראל.

עבודותיו יוצגו בתערוכה חדשה, "קווי מסע, 1945-1944", באדיבות אורי ואילנה, ילדיהם של ורה ואלכסנדר רוזנברגר.

הפתיחה תתקיים במוזאון בית לוחמי הגטאות ביום ג', כ' באייר תשע"ז, 16 במאי 2017.

הדפסשלח לחבר
Share |