פייסבוק
  • מבנה המוזיאון
  • פרטיזנים וחלוצים
  • אמפי
  • בית עדות
  • חדר ורשה
  • המוזיאון מראה כללי
תרמו לנו
ניוזלטר
ארועים
שמאל עליון גוול
גדול תחתון
הפעילות בסיוע ועידת התביעות

כנס יום הזיכרון הבינלאומי לשואה: בצלמנו כדמותנו – הדמוניזציה של ה"אחר" בתרבות הנאצית

בכנס השנתי לציון יום הזיכרון הבינלאומי לשואה עסקנו ביחס ל"אחר" בחברה הנאצית. מיהו ה"אחר"?

את הכנס פתח קצין החינוך הראשי של צה"ל, תא"ל אבנר פז-צוק, שדיבר על מרכזיותו של ערך כבוד האדם בצה"ל ועל חתירתו של הצבא לקידום שוויון הזדמנויות לחייליו.

את הפורום בירך גם ד"ר אריק כרמון, יושב הראש הנכנס של הוועד המנהל של בית לוחמי הגטאות, שאמר כי "טיפוח מודעות בקרב הדורות הבאים לתופעה המחרידה בעוצמותיה חסרות התקדים, אותה חווה המין האנושי במאה ה-20 בכלל, והפקת הלקחים המוסריים, התרבותיים והפוליטיים ממנה בפרט, הם צווים מוסריים ואתגרים אנושיים ממדרגה ראשונה. ההתמודדות עם אתגר זה ומינופו באופן גלובלי היא שליחות ראשונה במעלה. בית לוחמי הגטאות נוטל על עצמו את המנהיגות בסלילת הדרכים להצבת השואה כתמרור אזהרה בפני התדרדרות הערכים הדמוקרטיים וההומניסטיים".

פרופ' צימרמן פתח את החלק העיוני בהרצאה על "קהילת העם", ה-"Volksgemeinschaft" ומה שמחוצה לה.
תחת המשטר הנאצי האבחנה בין ה"אני" ל"אחר" מבחינה אתנית, או ל"אחר" בעל הנטיה המינית השונה, השקפת העולם הפוליטית הנבדלת או חוסר השלמות הגופנית והשכלית – הייתה כמעט כאבחנה בין "טוב" ל"רע".
וה"רוע" המאיים על השלמות והטוהר של החברה הגרמנית גלום ביהודים, בצוענים, בנכים ובחולי נפש, בקומוניסטים ובהומוסקסואלים. אותם יש לרכז במחנות ריכוז או במוסדות פסיכיאטרים ולהשמיד.
באמצעות רעיון "קהילת העם", המהווה ישות הומוגנית המלוכדת סביב מוצא גזעי משותף – "דם גרמני טהור" – ביקש המשטר להמיר נאמנויות חברתיות, מעמדיות, דתיות ואחרות, כך שמכוחה של תפישה זו יתמוך העם במשטר ויתלכד סביבו. לכן, אם יאמץ ה"Volk" מרכיבים של תרבויות אחרות, "נחותות" – מרכיבים שאינם עולים בקנה אחד עם "מהות העם", הוא עלול להביא על עצמו חורבן והתפוררות. סכנה כזו של "התנוונות" ו"חורבן" נגרמת בתפישה הנאצית מיחסים עם בני עמים נחותים ומיחסים בין בני אותו מין, הפוגמים במאמצי השבחת הגזע ובניית ה"Volk".

פרופ' איריס רחמימוב תיארה את רדיפת הלהטב"ים בגרמניה הנאצית, והחלה את סקירתה בתיאור ברלין בשנות העשרים כעיר המתירנית והמתקדמת ביותר בעולם בנושא יחסים הומוסקסואליים. בשנת 1933, עם עליית היטלר לשלטון, פלשו למכון של פרופ' הירשפלד (המכון לסקסולוגיה בברלין) סטודנטים שהונהגו על ידי האס אה, הרסו אותו והחרימו את ספרייתו. חיסול המכון היה הצעד הראשון שנקטו הנאצים נגד ההומוסקסואלים.
בשנת 1934 הוקמה יחידה מיוחדת של הגסטאפו לרדיפה אחר הומוסקסואלים, אשר ערכה רשימה מקיפה של הומוסקסואלים, שנקראה "הרשימה הוורודה". בשנת 1935 הוחמר סעיף 175, והוא כלל גם איסור על נשיקות, חיבוקים וכל מגע מיני הומוסקסואלי (לעומת האיסור הקודם, שהיה תקף אך ורק לקיום יחסי מין). הנאצים שינו את הגדרת היחסים ההומוסקסואליים ל"פשע", ובכך הגדילו את העונש הפוטנציאלי לחמש שנות מאסר. שינוי זה הוביל לעלייה גדולה במספר המעצרים והרדיפות. בשנתיים הבאות נעצרו כ-25 אלף הומוסקסואלים ומרביתם נשלחו למחנות ריכוז, שם עברו רבים מהם עיקור. משנת 1942 הוחרפה הענישה כלפי הומוסקסואלים עד לכדי הוצאה להורג.

יוסי גלעד תיאר את הרדיפה הפוליטית של קומוניסטים ומתנגדים פוליטיים ע"י הבאת שתי דוגמאות של אישים שנרדפו ונרצחו, ומיכאל אקוטונס הביא קטעים מסרטים עלילתיים בהם ניתן ביטוי לרדיפת ה"אחר" ע"י הנאצים.


תמונות מהכנס:

הדפסשלח לחבר
Share |