פייסבוק
  • מבנה המוזיאון
  • פרטיזנים וחלוצים
  • אמפי
  • בית עדות
  • חדר ורשה
  • המוזיאון מראה כללי
תרמו לנו
ניוזלטר
ארועים
שמאל עליון גוול
גדול תחתון
הפעילות בסיוע ועידת התביעות

חנוכת לוח זיכרון לשרה וצבי שנר

במסגרת פרויקט הנצחת חברי קיבוץ לוחמי הגטאות שהעבודה במוזאון הייתה חלק מהותי בחייהם, נערך בקיץ בבית לוחמי הגטאות טקס הסרת הלוט מעל לוחות הזיכרון לשרה וצבי שנר וקריאת הארכיון על שמם. בטקס נשאו דברים מנכ"לית בית לוחמי הגטאות, ד"ר ענת ליבנה, מנהלת הארכיון, ענת ברטמן-אלהלל, וד"ר משה שנר בשם בני המשפחה.

שרה נשמית-שנר נולדה ב-1913 בעיירה סייני, על גבול פולין-ליטא. במהלך המלחמה הייתה פרטיזנית ביערות בלרוס, ואחריה שבה לליטא ופעלה להעברה בלתי ליגאלית של יהודים מליטא לפולין בדרכם לארץ ישראל. לאחר שנתפסה ברחה לפולין והייתה ממקימי "הקואורדינציה הציונית לגאולת ילדים יהודים בפולין".

צבי שנר נולד ב-1912 בלודז', פולין. לפני המלחמה סיים את לימודיו והיה פעיל בארגוני סיוע ליהודים בפולין. ברוב שנות המלחמה היה כלוא במחנות עבודה. בתום המלחמה שב לפולין ופרסם מאמרים על המתרחש בארץ ישראל.

השניים נפגשו בלודז'. ב-1948 עלו ארצה לגרעין של תנועת "דרור" בקיבוץ יגור וגיבשו את קבוצת המייסדים שהקימה את קיבוץ לוחמי הגטאות. צבי שימש מנהל המוזאון במשך 35 שנה, מיום היווסדו. הוא הקים את הספרייה ואת הארכיון, כמו גם את הוצאת הספרים של המוזאון, ושקד על איסוף חומרים ועל פרסום מחקרים. שרה הייתה אשת חינוך, סופרת וחוקרת שואה. היא נודעה בעיקר בזכות ספרה לבני הנוער "הילדים מרחוב מאפו", שיצא לאור ב-1958. בשנות החמישים החלה לעבוד במוזאון ופעלה בתחום המחקר וכן באיסוף חומרים ובתיעוד זוועות הנאצים והמרד היהודי.

בנם של שרה וצבי, ד"ר משה שנר, דיבר בטקס על פעילותם של הוריו בתחום התיעוד ההיסטורי ובתחום המחקר והרחיב על פעילותו הפובליציסטית של אביו. מנהלת הארכיון, ענת ברטמן-אלהלל, הקריאה קטעים מכתביהם.

הדפסשלח לחבר
Share |