פייסבוק
  • כתבות
  • כתבות
  • כתבות
  • כתבות
תרמו לנו
ניוזלטר
ארועים
שמאל עליון גוול
גדול תחתון
הפעילות בסיוע ועידת התביעות

בנימין אנוליק 2018-1926

בית לוחמי הגטאות אבל על מותו של בנימין אנוליק, חבר קיבוץ לוחמי הגטאות ומעמודי התווך של המוזיאון.

מתוך זיכרונות שכתב בנימין אנוליק ב-1944 לאחר השחרור בידי הצבא האדום. בקטע שלהלן הוא מספר על עבודתה החינוכית של אמו בגטו וילנה ועל הגירוש מהגטו למחנה קלוגה, אסטוניה, בספטמבר 1943:

הרבה לילות נשארה אימא בבית הילדים עם ילדים חולים וחולים מאוד. אהבתי לבוא אל הילדים. נעים לראות אותם מבריאים, מתחילים לצחוק ולשמוח, כאילו בעיניהם הילדותיות לא היו מעולם כאב וריקנות. רק בתוך בית הילדים יכולתי לראות את אימא מחייכת ולפעמים אפילו שמחה. רק בתוך בית הילדים יכולתי להתעלם מלראות את פניה שהתקמטו, את עיניה שעייפו ואת שערות השיבה. יותר מכולנו סבלה אימא בגטו. אני ראיתי זאת, והרגשתי וידעתי. אבל אימא אף פעם לא הראתה זאת. היא אף פעם לא רצתה לאכול. הכול היה לעניין. אימא האמינה שעוד יהיה טוב. הייתה רוצה להיות כבר ברכבת, לפגוש מהר את האח. ביחד יהיה קל יותר.

נמצאים כבר בתחנת הרכבת. כמה טוב. את האח עוד לא שלחו. נשכתי שפתיים ובקושי עצרתי את הבכי, ורצתי אליו. הצלחתי לעמוד על יד אחי לפני שהגרמני הספיק לספור את השורה. מסביבנו גרמנים חמושים אשר מגרשים אותנו אל הקרונות. עוד פעם אני מביט סביב. הרחוב, האנשים שהולכים על המדרכה (אני מתכוון לאנשים האריים) וברצוני לשאול אותם : במה אתם טובים יותר? למה לכם מותר ללכת על המדרכה? על אילו פשעים שפטו אותנו? למה ילד אחד הולך על המדרכה עם אמו והילד שעומד על ידי, כבר שלוש שנים לא ראה את אמו?!

אימא מסכנה! יצא לך להיפרד מאבא ואת לבד .... למיידנק!

עדיין אני זוכר את המילים האחרונות של אימא: תעשה, תהיה.

אותן מילים, אותה עצה, מלווים את חיי.

אנוליק מימש את צוואתה של אמו. הוא עשה, והרבה.

בית לוחמי הגטאות היה לו בית שני. למן היום הראשון לעבודתו במוזיאון, בתפקידים הרבים שמילא, עשה רבות למען ההנצחה וחינוך הדורות הבאים: הדריך, נתן עדות, יזם וארגן. אנוליק היה ממייסדי אגודת קורצ'אק הישראלית והמנהל הכללי שלה; הוא כיהן כסגן יו''ר אגודת קורצ'אק העולמית. בפעילותו ניסה להפיץ את הערכים החינוכיים של קורצ'אק בארץ ובעולם. בתוך כך יצר קשרים רבים עם מוסדות שונים ברחבי העולם, עד יפן הגיע.
לאחר ניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם פולין (1967) המשיך אנוליק לקיים קשרים תרבותיים עם פולין, ולא פעם סייע במגעים בלתי פורמאליים עם עמיתים הנמצאים מעבר למסך הברזל.

במשך שנים היה בנימין מזכ''ל בית לוחמי הגטאות. בכל אותה עת המשיכה וילנה, עירו, להיות קרובה ללבו. הוא אסף חומרים תיעודיים רבים עליה והביאם לארכיון בית לוחמי הגטאות. הוא היה כמובן פעיל בארגון יוצאי וילנה. לימים היה מיוזמיה וממקימיה של תערוכת וילנה היהודית – ירושלים דליטא, ומאדריכליה של תערוכת אולקיניקי.

אנשי הבית מספרים עליו שהיה פותח כל ישיבה בבדיחה ביידיש. כל ישיבה נפתחה בדיוק בזמן, ותמיד במאור פנים, בבית - ובחוץ. בישיבות של הוועדה לחסידי אומות עולם, ועדה שהיה חבר בה כשלושים שנה, התעוררו לעתים תכופות ספקות אם להעניק למאן דהוא את אות חסיד אומות העולם. במחלוקות כאלה נקט בדרך כלל אנוליק בגישה מקלה.

בנימין המשיך ללכת לעבודה גם בגיל מבוגר, ודמותו – על משקפיו וברכתו - הייתה מוכרת גם לדור חדש של עובדים במוזיאון, דור שני ושלישי לניצולים. בנימין, אנחנו נפרדים ממך ומוקירים אותך מאוד.

הדפסשלח לחבר
Share |