בית לוחמי הגטאות
הזמנה
עגלת הקניות שלך ריקה.

סיפור בר המצווה של ישראל רוזנבלום, ממקימי קיבוץ לוחמי הגטאות, שחגג בר מצווה בבית הכנסת בגור

ישראל רוזנבלום נולד ב-1927 בעיירה גור בפולין, למשפחה מסורתית ובה חמישה ילדים: הרש חיים, ישראל, פסח, יוסף וראובן. גור עיירתו נודעה בשושלת רבנים ידועה שקבעה בה את מקום מושבה. ישראל למד מגיל שש ב"חדר" ובגיל תשע החל ללמוד בבית ספר יסודי ממלכתי. רוב התלמידים בכיתה היו גויים ולא פעם הציקו לישראל ולחבריו.

 

עם פרוץ המלחמה נכנסו הגרמנים לעיר גור. טורים טורים של חיילים צעדו ועברו את העיר, תזמורות, פרשים תותחים, המון צבא צעד אל תוך העיר בדרכו לורשה הבירה.

 

הגויים בעיר החלו לבזוז את בתי היהודים ופשטו גם על ביתו של הרבי מגור, שהיה בית ענק. הם סחבו מכל הבא ליד ורוקנו את החצר ואת בית הכנסת. בית הכנסת המפואר בעיר הפך למחסן תבואות. הגרמנים הכריזו על אחד האזורים בעיר כעל שטח הגטו. החיים נעשו קשים - צפוף, ללא פרנסה, ללא מזון.

 

ב-11 באפריל 1940 מלאו לישראל 13 שנה והמשפחה החליטה לחגוג בר מצווה למרות התנאים הבלתי אפשריים. ההורים רצו שיעלה לתורה בבית הכנסת הגדול אך זה כמובן היה בלתי אפשרי ומסוכן. הם לא ויתרו והזמינו בחשאי בני משפחה ויהודים אחרים אל עזרת הנשים, שהייתה בעליית הגג של בית הכנסת – שם עלה ישראל לתורה. הוא התעטף בטלית ובתפילין שקיבל במתנה מהמשפחה וקרא את ההפטרה. לאחר הטכס התכבדו הנוכחים ביין, לחם ודג מלוח והתפזרו בשקט לבתיהם.

 

הימים הבאים היו קשים בהרבה. בתחילת 1941 הועברו יהודי העיר לגטו ורשה. בגטו חלו האב והאח הבכור במחלת הטיפוס ונפטרו. התינוק ראובן נפטר, גם אחיו יוסלה ואימו נפטרו בגטו, וכך ונותרו ישראל ופסח לבדם בעולם. ישראל היה אז בן 14 ופסח בן 10. הם החליטו לברוח מן הגטו והחלו לנדוד.

 

התחנה הראשונה הייתה עיירתם גור, שם הסתתרו אצל עו"ד ידיד המשפחה. כשנעשה מסוכן הם גורשו מביתו והמשיכו בדרכם לעיירה אחרת. בדרך נתקלו בנער שאיים להלשין עליהם ובמכות רצח נחלצו ממנו והגיעו לבית הדודה. גם שם היה מסוכן להישאר והם המשיכו לנדוד. עברו כפרים רבים, ישנו באסמים או בחצרות וסיפרו שהם ילדים פולנים שהוריהם נהרגו בהפצצות. בכל זמן הנדודים שמר ישראל על פסח אחיו מכל משמר ודאג לו לכל מחסורו.

 

יום אחד, בעת מסתור באחד הכפרים, החל פסח להתלונן על כאבים עזים בכליות. לא עברו מספר שעות והוא נפטר בייסורים גדולים. ישראל לא ידע את נפשו מכאב וצער אבל החליט להמשיך לנדוד. הוא הסתתר בחוות חקלאיות, נעזר באיכרים, ראה במו עיניו איך רוצחים את יהודי האזור, וברח ממחבוא למחבוא.

 

באחד הכפרים מצא עבודה למספר שבועות, ושוב המשיך בנדודיו, כחיה נרדפת, בין חבורות יהודים ובקתות רועים, עד שחצה את הגבול לסלובקיה עם פליטים אחרים.

 

ב-1944 הצטרף לפרטיזנים ועם תום המלחמה הצטרף ל"קיבוץ עלייה" של תנועת דרור, ועם חברי התנועה הקים את קיבוץ לוחמי הגטאות. היום הוא חי עם אשתו בלה בקיבוץ ולהם שלושה ילדים ותשעה נכדים.

 

 

היום – בבר המצווה שלי – אני מקיים את השליחות הכפולה של בית לוחמי הגטאות ויד לילד:  אני מנציח את בני משפחתו של ישראל שלא שרדו את השואה, ומספר את סיפור התבגרותו המופלא של ישראל רוזנבלום. מסיפור זה אני לומד על חשיבות הקשר למסורת היהודית ועל אחריות, מסירות, הקרבה ומאבק לחיים יהודיים בעלי משמעות.

 

הדפסשלח לחבר
Share |
דרונט בניית אתרים